רגע לפני שתצאו לחקור את סיפורה של המאפיה הסיציליאנית בעצמכם, דרך הרחובות ההיסטוריים של פלרמו או קטניה, בואו נצלול רגע אל סיפורה, לא במטרה לעשות ספוילרים אלא במטרה לחשוף בפניכם את הפסיפס המורכב הזה, ואולי גם לתת לכם נקודה כשמדריך הסיורים ישאל שאלות ידע קודם על המאפיה. 

כשאנו חושבים על המילה מאפיה, עולות לראשנו כנראה תמונות של דמויות מסתוריות, עסקאות חשאיות וקרבות יריות, אבל חשוב לזכור, המאפיה רבת ניואנסים הרבה יותר מהסטריאוטיפים ההוליוודיים.

המסע שלנו אל לב ההיסטוריה של המאפיה מתחיל במטעי הלימון שטופי השמש ובשווקים ההומים של סיציליה של המאה ה-19. כאן, המאפיה לא התחילה כאימפריה פלילית אלא כרשת של מתווכים מקומיים בארץ רצופת מתחים. תארו לעצמכם קבוצה של גברים משופמים, לא בחליפות מהודרות אלא בלבוש איכרים, נכנסים למקום שבו החוק פשוט לא נמצא, כמו שפתגם מקומי אומר- כמו כדור שלג באוגוסט.

בתחילת המאה ה-19, סיציליה הייתה ארץ של ניגודים. בין מטעי ההדרים המוריקים והכפרים הפסטורליים שכנה לה חברה כבולה בשלשלאות, שבה העשירים שגשגו, והעניים נאבקו כל יום ביומו. בעולם הזה נזרעו להם זרעי המאפיה, תחילה לא כמפעל של פשע מאורגן, אלא כארגון של צדק עממי בארץ שבה החוק היה רק הצעה. 

'אנשי הכבוד' הללו התחילו את  דרכם כשומרים על אחוזות, הבטיחו שרכושם של בעלי הבית העשירים יהיה בטוח מפני גניבה והסגת גבול. אלו זכו לכבוד רב, זרעו פחד בתושבי האי. 

וככל שסיציליה התפתחה וגדלה, כך התפתחה וגדלה רשת המאפיה. מה שהתחיל כחבורת שומרים מפחידה הפך לסוג של מערכת משפט עממית (ומעוותת) שהפכה בהדרגה למשהו מרושע יותר. הם נקשרו זה בזה בפוליטיקה, בחקלאות ובמסחר. המילה שלהם הייתה החוק, והחוק שלהם היה בלתי ניתן לערעור.

עם איחודה של איטליה, המאפיה ראתה הזדמנות לא רק להשפיע על הפוליטיקה והכלכלה המקומית אלא להפוך למעצמה של ממש. אם הייתם עומדים בכיכר מקומית באיזה כפר סיציליאני לפני מאה שנה, האיום הגדול ביותר לא היה כלב משוטט מקומי, אלא היד הבלתי נראית של המאפיה, זו שמתערבת בכל דבר, החל מבחירות מקומיות ועד לסחר בשמן זית.

המאה ה-20 בישרה עידן חדש עבור המאפיה, שהצליחה לפסוע גם מעבר לחופי סיציליה, ולהגיע לרחובותיה ההומים של אמריקה. שם, הארגון פרח בתוך הכאוס של האיסור, הפנו את עסקיהם אל תוך עולמות ההימורים. המאפיה כבר לא הייתה רק תופעה סיציליאנית, אלא הפכה הפך לסינדיקט עולמי.

בחזרה לסיציליה, שגם שם כמובן אחיזתה של המאפיה נותרה צמודה וקשוחה. ארגוני המאפייה הסיציליאנית היו הפטרונים של העיר, ועם עוצמה חזקה באה גם אכזריות גדולה. שלטונה של המאפיה התאפיין באלימות – שפה של דם וכדורי אקדח, מוכרת לצערם של כל מי שהעז לחצות אותם.

כדי להבין באמת את המאפיה, יש להסתכל מעבר לפעילות הפלילית שלה. המאפיה הסיציליאנית החדירה עצמה אל תוך המרקם של התרבות הסיציליאנית. במוזיקה, שבה שירי עם מקוננים על האכזריות של חיי המאפיה,  בספרות, שבה סיפורי כבוד ובגידה מתחרים בכל דרמה שייקספירית, ובחיי היום-יום, שבהם השתיקה (omertà) נתפסה לעתים קרובות כצעד הכרחי כדי להגן על משפחתך. 

אולם, ככל שהשנים חלפו, החלו לנשב רוחות השינוי. גברים ונשים אמיצים קמו כדי לקרוא תיגר על שלטונה של המאפיה. שופטים, שוטרים, עיתונאים ואזרחים עמדו מול הרודנים באומץ, ביקשו לשנות את העולם הלא צודק והאכזרי של הארגונים ששולטים בסיציליה ביד רמה. שנות ה-90 הביאו עמן נקודת מפנה לאי שטוף השמש, כאשר רשויות איטליה פתחו במסעות צלב בלתי פוסקים כנגד המאפיה, הובילו ללכידתם ומאסרם של רבים ממנהיגיה.

כיום, המאפיה היא צל של האני הקודם שלה, כשכוחה הצטמצם אך לא כבה. הסיפור של המאפיה הסיציליאנית אינו רק סיפור על פשע ושחיתות. זוהי סאגה של מאבקה של חברה לסדר מול כאוס, של הגבול הדק בין חוק וצדק ושל החתירה האנושית המתמשכת לכוח. זהו סיפור שנשזר בתוך המרקם של סיציליה, עומד כתזכורת לעבר וכתמרור אזהרה לעתיד.

אז בזמן שאתם צועדים בין הרחובות והסיפורים של סיציליה, רק זכרו: סיור המאפיה הוא לא טיול בסמטאות העבר של הפשע המקומי, אלא מסע דרך עולם מורכב, מסתורי, ואולי אפילו לא מובן, של ההיסטוריה הסיציליאנית. מדובר בסיפור על כיצד חברה, בהיעדר חוק וסדר, יצרה רשת הגנה משלה, וכיצד הגנה זו הפכה לכוח שהשפיע על כל היבט חיים.